החלטה בתיק ה"פ 23107-04-10

1.         הונחה בפניי המרצת פתיחה שכותרתה היא "פסק דין הצהרתי + אכיפת חוזה". ואכן לב טיעונם של המבקשים, בעל ואישה (להלן, גם "ועקנין"), נסמך על חוזה מכר מיום 4.10.98 (להלן - "חוזה המכר"), שאותו מבוקש לאכוף, בחתימתם של המשיבים (להלן, גם "לוי"). מכוחו של חוזה המכר, כך נטען, מכרו לוי לועקנין מלוא זכויות בנחלה 37 במושב שומרה שבגליל המערבי, הכולל בית מגורים ומשק חקלאי לרבות לול מטילות (להלן - "המשק"). וכן נטען כי מכוחו של חוזה המכר שולמו תשלומים ללוי, הכל כעולה ממסמך מיום 31.5.01 (להלן - "אישור התשלום"), אף הוא בחתימת לוי.

2.         לוי כופרים בחתימתם על המסמכים האמורים. כך, מעבר למכלול טענות המושמעות על ידי בעלי הדין בכתבי בי-דין שבפניי.

3.         עם הגשת המרצת הפתיחה נתבקשתי ליתן צו מניעה זמני האוסר על לוי, וכן על הסוכנות היהודית ועל המועצה לענף הלול, לעשות שינוי במצב הקיים ולהימנע מכל פעולה, בין במעשה ובין במחדל, המשנה את מצב החזקה, הניהול, והתפעול במשק. ביסודו של דבר, הגם שלוי כופרים מכל וכל בחתימה על חוזה המכר, הם מוסרים גרסה מפורטת באשר לטיב חזקתם של ועקנין במשק. על רקע זה ניתן צו המניעה הזמני.

4.         משאלו הם פני הדברים נקל לעמוד על מידת החומרה הנודעת ככל שתוכרע השאלה הגרפולוגית. ככל שהדין עם לוי נהיר לחלוטין כי המסמכים האמורים זויפו. לכאורה הגורם המובהק המעוניין בכך הם ועקנין. ככל שיוכרע שהדין עם לוי נהיר לחלוטין כי הם לא בחלו להטיח בועקנין כי הם מסתמכים על מסמכים מזויפים. נהיר שהדבר ישליך אז לגבי רצונם של לוי להרחיק עצמם מאחריות.

5.         לאחר שבעלי הדין, קרובי משפחה וקציני משטרה, לא הגיעו להבנה מיניתי את גב' פנינה אריאלי (להלן - "אריאלי"), כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגי. ביום 15.9.10 הונחה בפניי חוות דעתה הראשונה (מוצג במ/1). אריאלי קבעה, באורח נחרץ, כי הדין עם לוי. אכן ככל שעסקינן בחתימות שבמחלוקת קבעה אריאלי כי "קיימת סבירות בדרגה הגבוהה ביותר (דרגה 1) שמר לוי לא חתם אותה וקיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שמר דוד לוי לא חתם אותה", בהתייחס לחוזה המכר. ככל שעסקינן באישור התשלום קבעה אריאלי כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שמר דוד לוי לא חתם אותה".

6.         משכך, קבעתי בהחלטתי מיום 17.2.11 כי "די בנתונים עד הנה, בעיקר לנוכח קביעותיה החד-משמעיות של המומחית, על מנת להצביע על הסיכויים הגבוהים שהמרצת הפתיחה תידחה, לנוכח נסיבות חמורות של זיוף מסמכים, שהמבקשים, לכאורה, הם החשודים העיקריים בכך" (סעיף 7). חרף כל אלו החלטתי להמשיך להשאיר על כנו את צו המניעה הזמני שניתן לבקשת ועקנין, ובלבד שועקנין יחתמו על התחייבות עצמית ויפקידו בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית על הסכום הנ"ל.

7.         בכך לא הסתיימה המסכת הגרפולוגית. בפני המומחית הוצגו מסמכים ונתונים נוספים. בעקבות זאת הגישה אריאלי חוות דעת נוספת מיום 1.3.11 (להלן - "חוות הדעת השנייה"; מוצג במ/2). כעולה מהחלטתי מיום 5.5.11 נהיר כי אריאלי שינתה את דעתה, כמעט באופן נחרץ. היא קבעה כי "קיימת סבירות גבוהה מאוד שמר דוד לוי חתם בעצמו על גבי החוזה מיום 4.10.98".

            לנוכח זאת השתנה לחלוטין מאזן שיקוליי. שהרי, כך הראיתי, לנוכח חוות דעתה השנייה של המומחית, "שומה עליי לקבוע עתה כי קיימים סיכויים גבוהים שהמרצת הפתיחה תתקבל. אכן נהיר שמדובר במסקנה לכאורית בלבד... מכל מקום, ושוב לכאורה, נהיר כי העובדה שמומחה המתמנה מטעם בית המשפט מחליט לשנות מהשקפתו המקצועית, לנוכח נתונים נוספים הניצבים בפניו ולא מתבצר בהכרח אחר השקפתו הראשונה, לא זו בלבד שאינה נזקפת לחובתו, לכאורה היא אמורה להיזקף לזכותו" (סעיף 6).

            לנוכח זאת ביטלתי את החלטתי מיום 17.2.11 והוריתי כי צו המניעה הזמני יישאר על כנו, ללא כל תנאי.

8.         בהמשך הדרך נדרשה חקירתה של אריאלי. היא נחקרה, אך על ידי ב"כ לוי, בשתי ישיבות. חקירתו הנגדית של ב"כ לוי הייתה מקצועית, שאפתנית ויסודית. בחקירה נגדית זו עמדה אריאלי בכבוד והותירה עליי רושם עמוק. בסיום החקירה הוריתי על הגשת סיכומי טענות, לעניין הצו הזמני בלבד. ועם זאת בדעתי להידרש, בשולי החלטתי, אף לבקשה נוספת של ועקנין, בעניין מועצת הלול.

9.         מצפה הייתי, לנוכח החקירה היסודית של אריאלי על ידי ב"כ לוי, כי בסיכום טענותיו הוא ירחיב את הדיבור בעניין זה, שמא ינסה לערער מקביעותיה של אריאלי. ואולם נדהמתי שסיכום טענותיו אין בו, ולו בדל-טענה או קמצוץ-התייחסות, לעניינה של אריאלי. במצב דברים זה אין לומר שההר הוליד עכבר, אף אין לומר שההר הוליד עכברון, שהרי ההר הוליד אין ואפס. ואם אכן ביקש ב"כ לוי להתגדר בטענות משפטיות ודיוניות הנשמעות על ידו, ובהן בלבד, לא ראוי היה לבזבז זמן שיפוטי של בית המשפט, של חברו ושל אריאלי.

            מכל מקום, לנוכח הנתונים האמורים, אין לי אלא להסיק שב"כ לוי אינו חולק על ממצאי אריאלי בחוות הדעת שלה. ספק אם אתיר לו בהמשך הדרך לטעון בכיוון זה, לאחר שההזדמנות המובהקת לכך, בגדר ההליך של צו המניעה הזמני, הוחמצה באופן כה נחרץ.

10.        כך, ככל שעסקינן בב"כ לוי. כך, על אחת כמה וכמה ככל שעסקינן בב"כ ועקנין. לא זו בלבד שב"כ ועקנין לא ראה להציב לאריאלי, ולו שאלה אחת, הרי במסגרת סיכום טענותיו הוא קושר לה כתרים לרוב. עוד אראה הכיצד הדבר, לכאורה, אף הולם בפניהם של ועקנין. ואולם, לעניין שיקוליי, שומה עליי להניח כי לא רק ב"כ לוי אלא אף ב"כ ועקנין, אינו חולק על מסקנותיה הגרפולוגיות של אריאלי. זו, לכאורה, הנחת עבודה מוצקה שלנגד עיניי.

11.        עתה אדרש לחלק מן הנתונים העובדתיים, טרם שאמשיך בדיון ובניתוח.

12.        כאמור ועקנין הם בעל ואישה. המשיב 1 (להלן, גם "רן") והמשיבה 3 (להלן, גם "חדווה"), הם בעל ואישה והם בעלי המשק. המשיב 2 (להלן, גם "דוד") הוא אביו של רן וחמיה של חדווה. נטען מלכתחילה כי ככל שעסקינן בחוזה המכר הוא היה זה שנשא ונתן, על פי הטענה, בשמם של רן וחדווה, בנו וכלתו.

            עיון בחוזה המכר מעלה כי הוא נעשה בין ועקנין לבין רן, בלבד. בשולי ההסכם מצויה חתימה בה רשום "לוי רן". כאמור חוזה המכר חתום אף על ידי ועקנין. בשוליו אימת עו"ד בכרייה מאג'ד, בחתימתו ובחותמתו, כי "הסכם זה נחתם בנוכחותי היום 8.10.98".

            בסופה של דרך, כך מסקנתה הסופית של אריאלי, "קיימת סבירות גבוהה מאוד שמר דוד לוי חתם בעצמו על גבי החוזה מיום 4.10.98... (מסקנה זו שונה מהמסקנה בחוות הדעת הקודמת, עקב זאת שקיבלתי מסמכים עם דגם חתימה שלא עמד בפניי בעת הבדיקה הקודמת)" (סעיף 3 למסקנות ב-במ/2).

            משמע, אריאלי קובעת כי החתימה בה רשום "לוי רן" נחתמה על ידי דוד, אביו, הוא לוי דוד. 

13.        אישור התשלום הוא מיום 31.5.01. מצוין בו כי דוד אישר שקיבל מועקנין סכומים המצטרפים כדי 200,000 ש"ח, בגין העסקה נשוא חוזה המכר. על הסכם זה מתנוססת חתימתו הנטענת של דוד והיא " לוי ד".